את הפרק הראשון של הספר הזה כתבתי באמסטרדם, העיר האהובה עלי, נובמבר 2015 ואת רובו המשכתי לכתוב ביוון, נובמבר 2019.
לקחתי הפסקה מהחיים והבטחתי לעצמי שאני חוזרת עם ספר. וכל השאר היסטוריה.
היום, אני עומדת מול מראת חיי ומביטה אל חמישים ושלוש שנותיי בכלל ועל האחרונות בפרט, מעט מחייכת, מעט מבולבלת, מעט בוכייה, מעט גאה, מעט חוששת, אך בעיקר אוהבת ומאוהבת בכל רגע שעבר עלי ועל מה שאני.
מלאה באהבה ותודה גדולה לאישה מיוחדת, אורלי עלמה לוגסי, כבר שנים שהיא צועדת איתי יד ביד את דרכי ולא מוותרת לי על אף מסכה או קליפה, גם לא אלה המסתתרות להן עמוק עמוק מאחורי שיפולי הלב והנשמה. אישה אהובה!
נושמת לרווחה ושמחה על כל מה שהצלחתי להוציא מעצמי ולאן שהצלחתי להביא את עצמי, בזכות ארבעת חדרי ליבי:
הילדים האהובים שלי, דקל, אסף וגאיה, שנולדו לאמא חסרת מנוח, גדלו וצמחו להיות אנשים שיודעים לבחור נכון.

למעל כולם, לאיש שאיתי כבר שלושים ושלוש שנים. שאוהב, פשוט אוהב ללא תנאי!
שומר הסף שלי.
יוסי, אהוב ליבי. תודה לך!